על אופיום וחולי סרטן

מה הקשר בין חולי סרטן, אופיום וההסטוריה של העבדות השחורה בארה"ב? 

משככי כאבים מקבוצת אופיואידים [1], המשתייכים לקבוצת חומרים נרקוטיים, הינם נגזרות תרופתיות של חומר האופיום המופקות מצמח הפרג. ביניהם נמנים: מורפיום, קודאין, פרקוסט, אוקסיקודון, אוקסיקונטין, פנטניל, וכן הסם המוכר לנו בשם הרואין. משככי כאבים אלה הינם חומרים מרדימים ויעילים מאוד לכאבים וכן להרדמה בניתוח. האופיואידים עוברים את המחסום דם-מוח [2] ופועלים בצורה ישירה על מערכת העצבים המרכזית ובכך מצליחים לשכך כאב.

מעבר לפן היעיל של תרופות אלה בשיכוך כאבים, יש להן גם צדדים פחות נעימים ואף מסוכנים, אשר לא תמיד עולים לדיון מול החולה הנוטל אותן: תרופות אלו גם מדכאות רעב ופעילות מעיים תקינה, וכן גורמות לתחושה של אופוריה, בעיקר בתחילת השימוש בהן. בדיוק כמו הרואין, המוגדר כסם מסוכן, חומרים אלה הינם ממכרים כבר מהשימוש הראשון בהם, והגמילה מהם הינה קשה וארוכה. למעשה, אם נתבונן באנשים שמכורים לסמים מקבוצת אופיואידים, נגלה דמיון רב לאנשים המכורים לסם ההרואין: הם אינם זקוקים לדבר ואינם רוצים דבר, אינם רעבים, רוצים רק לישון וקמים רק בשביל לקחת עוד כדור, והשינה שהם חווים אינה מספקת מנוחה אמיתית. עיניהם מזוגגות ומבטם לא מפוקס, הם יכולים להביט לנו בעיניים אך מבטם רחוק ומנוכר. כשמשוחחים עמם, הם עלולים לדבר בצורה מוזרה ולעיתים פוגענית, ולומר דברים שלאחר מכן ישכחו שנאמרו.

לצורך השוואה, אם נתבונן באנשים שמכורים להרואין, נגלה כי הם יכולים להיות "מאושרים" לגמרי תוך כדי שהם חיים ברחוב, ללא אוכל או קורת גג, ללא בגדים אפילו. זאת מכיוון שהחומר הזה מאלחש כל רצון או חיבור למציאות. חוסר הרצון והאכפתיות הינם חזקים מאוד, ואדם שלא צרך את החומר הזה מימיו – לעולם לא יהיה מסוגל להבין את התחושה. כשאומרים על אדם המוגדר כנרקומן שהוא "ימכור את המשפחה שלו בשביל הסם", אמירה זו אינה רחוקה מהמציאות, אולם זה לא נובע מתוך רוע או רצון להזיק לקרובים אליו. למעשה, אותו אדם איבד כל רצון שהוא, מעבר הרצון לחזור אל תחושת האופוריה המתוקה אותה הרגיש כאשר השתמש בסם לראשונה [3].

בעיה נוספת של קבוצת משככי כאבים זו, כגון אוקסיקוד או מורפין, היא שההשפעה שלהם על הכאב עובדת רק בתחילת השימוש בהם. לאחר שהגוף הסתגל אליהם הם כבר לא כל-כך יעילים בשיכוך כאב, החולה מבקש כל פעם מינונים גבוהים יותר אשר לא באמת עוזרים לו. הם מרדימים ומתישים את הגוף, מדכאים תאבון, וגורמים לעצירות כרונית, אך הכאב, מוסיף להעיק על החולה.

השימוש במשככי כאבים מסוג אופיואידים בסופו של דבר מוביל לאסון [4]: החומר נקשר לרצפטורים של המקרופגים [5], להם יש תפקיד חשוב מאוד בהתגוננות של הגוף מפני חיידקים ותאים סרטניים, וכן בריפוי פצעים והחלמתם. שלא כמו הכימותרפיה, התרופות הנרקוטיות אינן הורגות תאים לבנים ולכן הבעיה לא מתבטאת בספירת דם נמוכה. אבל, חומרים אלו חוסמים את הרצפטורים של המקרופגים, הממונים על זיהוי וטיפול בגורמים מזהמים, ובעצם הופכים אותם לבלתי פעילים. אם נשווה שוב את המצב לאדם המכור להרואין, למי מאיתנו שיצא לראות אדם כזה החי ברחוב, וודאי נתקל גם בפצעים פתוחים רחבים אשר נראים כמו אינם רוצים להגליד, והאדם עצמו אינו מייחס אליהם חשיבות. "כמו המון נרקומנים, גם חולי סרטן מתים ממחלות זיהומיות", אומר ד"ר אייל עטיאס [6], מומחה בכירורגיה כללית, ניתוחי לב וחזה, ובעל ניסיון בטיפול בחולים במצבים רפואיים מורכבים מאוד. "בהעדר מערכת חיסון פעילה קיימת פגיעה קולוסאלית בגוף. לכן, טיפול בחולה במחלה זיהומית או גרורתית באמצעות משככי כאב מקבוצת נרקוטיקה, בעצם מעודד את תהליך קריסת המערכות בגוף. אפשר למעשה לומר כי תהליך הגסיסה הכואב והעצוב של חולי סרטן הוא תהליך של המתת חסד מתוכננת מראש".

למרות כל הנאמר לעיל, מידע הידוע לכל רופא מתחיל, מרשם רופא לתרופות אופיאטיות הינו המרשם הנפוץ ביותר הניתן לחולים אונקולוגים כטיפול נגד כאבים, שכן, הכאבים עצומים ובלתי ניתן להתגבר עליהם בצורה אחרת. האמנם?

הקנביס הרפואי, אותו המדינה מונעת ככל הניתן מחולים אונקולוגים (עד תאריך כתיבת מאמר זה), הינו חומר שהוכח מעל לכל ספק כיעיל לטיפול בכאבים כרוניים, בחולים אונקולוגים כמו גם בחולים אחרים.  שלא כמו המורפיום, הקנביס הרפואי מעודד תאבון ופעילות מעיים, וכן מוגדר כ"ממכר הרבה פחות מתרופות אופיאטיות" [7]. על כן, עולה השאלה, מדוע מתעקשים להימנע משימוש בקנביס, ובמקום זאת מעדיפים לתת לחולה תרופות עם מתאר תופעות לוואי רחב וקשה הרבה יותר?

לתשובה לשאלה זו יש היסטוריה רבת שנים, ואיך לא – אינטרס כלכלי מובהק. הסיפור מאחורי השימוש בתרופות נרקוטיות מתחיל בשנות ה-20 של המאה בקודמת: לאחר מלח"הע ה-1 נאסר השימוש באלכוהול בארה"ב, זאת על- מנת להעביר את השליטה במכירה ובשימוש באלכוהול באופן בלעדי לחברות התרופות. בשנים אלו היה צריך להשיג מרשם רפואי (!) כדי לקנות אלכוהול, שנקרא באותה תקופה "מדיצינה קוניאק" או "מדיצינה ברנדי", תלוי בסוג ה"תרופה".

על שוק האלכוהול באותה תקופת יובש ידועה שלטו חברות התרופות וכמובן המאפיות שהבריחו ומכרו אותו בשוק השחור [8]. תקופה זו הסתיימה בשנת 1933, בה חוקקו חוקים חדשים בנוגע לצריכת אלכוהול ומכירתו בארה"ב.

מדוע הוחזר האלכוהול לשימוש וצריכה של הציבור הרחב?

בתקופה שבין 2 מלחמות העולם התפתח מאוד הסחר באופיום, אשר יובא מארצות המזרח. כאשר המאפיות, שקודם לכן עסקו בהברחת אלכוהול ומכירתו בשוק השחור, ראו שהאנשים מתמכרים מאוד מהר לאופיום, צורכים אותו יותר ומוכנים לשלם עליו יותר בכל פעם, הם הבינו כי המסחר באופיום הינו העסק האולטימטיבי. היחס גרם- דולר הרבה יותר טוב מזה שבאלכוהול, והרבה יותר קל לסחור באבקה מאשר בנוזל שהוא כבד ומסורבל יותר לשינוע. כך קרה שעברו מסחר באלכוהול לסחר באופיום, ממנו מופק הרואין. גם המאפיה וגם חברות התרופות השתלטו על המסחר בחומר הזה, הראשונה באופן בלתי חוקי והשנייה באופן ממוסד.

האזרחים בארה"ב התמכרו בערים הגדולות, אך לא כך היה הדבר באזורים הכפריים, שם רוב האנשים עבדו בחוות לגידול כותנה וקנביס, אשר שימש באותה תקופה באופן נרחב לייצור בדים חזקים (ג'ינס) וחבלים מאסיביים לאניות משא. שדות אלו היו שייכים לאפרו-אמריקנים, שעד לפני סיום העבדות בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית היו עבדים באותם שדות, עד שנאסרה העבדות בחוקה בשנת 1865 [9]. העבדים לשעבר קיבלו את העצמאות שלהם ואת הזכות להחזיק בחוות אותן עיבדו. ברוב החוות גידלו את צמח הקנביס, יותר מאשר את הכותנה. סוחרי האופיום ומקדמי התרופות באזורים האגרריים ראו שהעובדים לועסים עלי קנביס (לעיסת הטבק המפורסמת מהמערבונים), ואינם מתקרבים לאותו סם מבוקש בערים הגדולות. כאן למעשה החלה המלחמה בקנביס, והצבא האמריקאי בהוראה מפורשת מהממשל נשלח לשרוף [10] את אותן חוות של העבדים לשעבר. מכאן ואילך את חבלי הקנביס החזקים החליפו חבלים סינטטיים [11], שהיו חלשים ופחות יעילים מהם.

מיליוני עובדי החוות ובעליהן הפכו למובטלים, מה שגרם למשבר כלכלי גדול מאוד באותן קהילות. הם נאלצו לעבור לערים הגדולות על מנת לחפש עבודה, ובסופו של דבר מצאו את עצמם ברחוב, ומתוך ייאוש הפכו אף הם לסוחרים בהרואין ולמכורים. קהילת השחורים באמריקה לא התאוששה מאותו משבר עד עצם ימינו, זאת בנוסף להיסטוריה הקשה שהביאה אותם ליבשת אמריקה מלכתחילה. במהלך מלחמת העולם ה-2 חזרו לייצר חבלים מצמח הקנביס, כי החבלים הסינטטיים לא היו חזקים מספיק, ולכן חזרו לגדל אותו בחוות חדשות במיוחד עבור המלחמה. אולם, גם אותן חוות נשרפו לאחר תום מלחמת העולם ה-2.

הקנביס, כמו עוד תרופות נוספות ונפלאות מהטבע, אסור לגידול ולשימוש האוכלוסייה ברוב המדינות עד עצם היום הזה.

תודה מיוחדת לדר' אייל עטיאס על עזרתו האדיבה בכתיבת המאמר.

___________________
מקורת מידע:

[1] הגדרה של ויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A_%D7%9B%D7%90%D7%91

[2] מחסום דם-מוח, הסבר מאתר מכון ויצמן למדע: https://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/med_and_physiol/%D7%9E%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%9D-%D7%93%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%97

[3] מאמר "התמכרות להרואין", מתוך פורטל הרפואה של ישראל:

https://www.infomed.co.il/disease-1514/

[4] מאמרו של שחר סמוחה בעיתון גלובס: "משככי הכאבים יהרגו אותנו, ההתמכרות שמחסלת את אמריקה": https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001217957

[5] מתוך ויקיפדיה:
 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%90%D7%92

[6]  דר' אייל עטיאס:
https://www.oxypro.co.il/%D7%93%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%9C-%D7%A2%D7%98%D7%99%D7%90%D7%A1/

[7] איגוד רופאי המשפחה בישראל:

https://www.wikirefua.org.il/w/index.php/%D7%9B%D7%90%D7%91_-_%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9_%D7%91%D7%A7%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%A1_%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99_-_Pain_-_use_of_medical_cannabis

[8] תקופת היובש: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%A9

[9] עבדות בארה"ב: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA

[10] שריפת חוות קנביס בארה"ב:
https://en.wikipedia.org/wiki/Cannabis_and_the_United_States_military#Industrial_hemp

[11] חבלים מקנאביס: https://www.xn--4dbcyzi5a.com/2013/12/%D7%A7%D7%A0%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A1-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%A9/

בקש ייעוץ ראשוני

ChemoAlternatives עוזרת לך להגיע למרפאות ברחבי העולם. ניתן לשלוח את פרטי הקשר שלך כאן ונחזור אליך בתשובה בתוך זמן קצר. או לחלופין, להגיע אל המרפאה ישירות.

קרא על ההצלחות שלנו

ד"ר ויקרס ממרפאת גרסון שבקליפורניה, מקסיקו, מספר על שני מקרי הצלחה מעוררי השראה, האחד של חולת סרטן החלחולת והשני של חולת סרטן הרחם. בשני המקרים המטופלות הגיעו אל המרפאה לאחר שכבר מיצו את כל האפשרויות שמציע הטיפול הקונבנציונלי, בשני המקרים הן הגיעו בשלב 4 של המחלה ועם המון סיבוכים קליניים מעבר לסרטן עצמו. לאחר הטיפול הראשון הן הצליחו כבר להתייצב ולאחר שנה אף להבריא לגמרי מסרטן, בטיפול בשיטת גרסון בלבד.
דר' ויקרס קליפורניה, מקסיקו
קארל מרפי, מטופל ממרפאת Stella Maris, מספר על המסע שלו מלהיות תחת הטיפולים הקונבנציונליים שעבר בבתי החולים בארה"ב למעבר לטיפול אינטגרטיבי במקסיקו. הודות לטיפול הבלתי-רעיל, קארל החלים מסרטן הערמונית, לאחר שנים ארוכות של טיפול קונבנציונלי ואף שני ניתוחים בארה"ב שלא הצליחו לשפר את מצבו.
קארל מ. ארה"ב
ד"ר ואסקז מדבר על מקרה מוצלח של לימפומה, בו המטופל הגיע אל המרפאה במצב מאוד מתקדם של המחלה, עם גרורות באיברים חיוניים לגוף. למרות המצב המתקדם והעדין, המרפאה הצליחה לעזור לו לעצור את המחלה ולהחזיר לו את איכות החיים. ד"ר ואסקז מזכיר לנו שתמיד יש לחפש פתרונות ולא להסתפק בתשובה של רופא או בית חולים אחד.
דר' ואסקז טיחואנה, מקסיקו
בעלי היה במרפאת Verita Life לטיפול בסרטן. היינו שם חמישה ימים והוא קיבל טיפול מצויין. הצוות פה כל-כך להוט לעזור למטופל ולמשפחה שלו, המטבח נהדר, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקרוא להם והם יביא מיד איזה חטיף, פרי או יכינו לכם שייק פירות טעים. הרופאים נפלאים, הם מקשיבים לך ונותנים לך להרגיש חלק מהטיפול. אני ממליצה על המרפאה הזו לכל מי שיש לו בעיה בריאותית כלשהי, מקטנה לגדולה.
פריסיליה ד. הוואי, ארה"ב

קראו את כל ההמלצות

מאמרים אחרונים